המנהל הפרואקטיבי -
מתגובתיות ליוזמה
פרואקטיביות בניהול הוא נושא שהופך להיות יותר ויותר דומיננטי
בצרכים של המנהל בעידן של צמיחה ושינוי.
לא בכדי בחר סטיבן קובי, בספרו המפורסם "7 ההרגלים של
אנשים אפקטיבים במיוחד", את עיקרון הפרואקטיביות כעקרון הראשון והפותח
בתיאוריה שלו לניהול.
הפרואקטיביות היא תנאי בסיסי ביכולת של אנשים להסתגל לשינויים
העומדים בפניהם, ולדעת לנצל את ההזדמנויות שהשינוי פותח לפניהם. תקופה של שינויים,
תקופה של צמיחה בפתח, מעלה מצבים רבים של חוסר וודאות והזדמנויות בפני מנהלים.
היכולת לקחת את ההזדמנויות ולנצלם קשורה באופן הדוק ליכולת של המנהל לפתח וליישם
פרואקטיביות ניהולית.
קובי מדגיש את היותה של הפרואקטיביות יותר מאשר לקיחת
יוזמה . הפרואקטיביות מכילה בתוכה את ההבנה שיש לנו כבני אנוש גם את
היוזמה וגם את האחריות לגרום לדברים שיתרחשו.
כולנו כמובן מושפעים באופן פיסי ורגשי ממזג האוויר החיצוני –
ה"זועף" או ה"נוח" שיכול להתבטא במצב השוק, ביחסים בעבודה עם
הבוס, העמיתים, העובדים, או ביחסים בבית. אך הדבר המשמעותי יותר מאשר הסיטואציה,
הוא היכולת והניסיון שלנו לשלוט
בתגובותינו
כך שיאפשרו לנו לפעול באופן שיש בו בחירה ומודעות.
לדוגמא - מנהל בארגון שבו שולטת אוירה של "דמדומים",
אי קבלת החלטות, נטייה לדחות דברים לאורך זמן, ולנהל תחקירים רק בדיעבד, יכול להחליט כי אין מה לעשות זו "התרבות
הארגונית". מנהל ריאקטיבי יאשים את הארגון בעובדה שהזמן עובר, שהחלטות לא
מתקבלות, ושהזדמנויות שיווקיות מתפספסות.
תגובה כזו עשויה להוביל למרמור, דכדוך, אך גם לתחושה הנוחה של הסרת אחריות לגבי
התוצאות העסקיות – "זה לא אני זה
הם...".
מנהל פרואקטיבי באותו ארגון יכול למצוא את המקומות בהם הוא
יכול להשפיע, לקדם החלטות, לדרוש קיומם של לוחות זמנים. בתוך מעגל ההשפעה שלו
ליצור "איים של שליטה". איים
כאלה, העונים על צורך אמיתי, מגלים אמפתיה
לקושי של האחר, ומלווים בגישה חיובית הולמת, סופם לגדול ולהתרחב וכך להגדיל את מעגל ההשפעה והשליטה, מעבר למקומות
הבסיסיים בהם נוצרו.
מספר עקרונות בסיסיים מנחים אותנו בביסוס הגישה הפרואקטיבית
בניהול :
- התמקדות בחשיבה חיובית – ב"מה אפשר" ולא
ב"במה אי אפשר"
- מיקוד הפעילות והאנרגיה שלנו בתוך "מעגל
ההשפעה" – אותם התחומים שלגביהם יש לנו יכולת להשפיע.
- שימוש בפועלים כשפת היומיום (ראה גיליון אפריל 2004)
- התמקדות בהווה ובעתיד, על פני הטחת האשמות והתייחסות
לעבר.
- לקיחת מחויבות והצבת יעדים – כתשתית שמסייעת לנו להתמקד
בצריך שינוי, ומקטינה את השפעתם של מצבי הרוח.
אין כמו הבטחת הבטחות (קטנות ככל שיהיו) , כבסיס לבניית תשתית של מודעות ליכולת שלנו לשלוט על עצמנו ועל עתידנו.
